כתוצאה מחטאי דור המדבר, קצף עליהם ה' וגזר עליהם עונש חריף מתוך חרון אפו, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי. הוא נשבע בלשון מקוצרת אִם יְבֹאוּן, שמשמעותה המעשית היא גזירה מוחלטת שהם לא יזכו להיכנס אֶל מְנוּחָתִי, שהן ארץ ישראל וירושלים המהוות את המנוחה והנחלה שהכין וייעד עבורם. אף שגזירה זו נראית כחורצת את גורלם לאבד את חלקם לעולם הבא, יש המפרשים שהמילה בְאַפִּי רומזת לכך שהשבועה נאמרה מתוך כעס וה' חזר בו ממנה. גישה נוספת מציעה כי הגזירה קבעה רק שלא ייכנסו לארץ בזכות עצמם, אך נותרה להם תקווה שלעתיד לבוא משה רבנו יביא אותם עמו בזכותו האישית.
תהלים, פרק צ״ה, פסוק י״א
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנוּחָתִֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.