שליטתו המוחלטת של ה׳ בבריאה מקיפה את כל ממדי המרחב, החל מהמעמקים הנסתרים ביותר ועד לפסגות הנישאות ביותר. לאחר שהוזכרה קודם לכן שליטתו בצבא השמים, מדגיש הפסוק כי גם תחתיות הארץ וההרים הגבוהים נתונים למרותו [אבן עזרא, רד"ק].
הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת המילים המיוחדות בפסוק. המילה מֶחְקְרֵי מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כמעמקי הארץ ויסודותיה. גישה נוספת מסבירה שמדובר בדברים נעלמים ונסתרים בארץ, שנדרשת חקירה וחיפוש בדעת כדי להבינם [מצודת דוד, מצודת ציון]. המילה וְתוֹעֲפֹת מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון גובה, על שם העוף המעופף בגובה האוויר. עם זאת, יש המפרשים מילה זו ככוח או כקרניים [אבן עזרא], ויש הרואים בה ביטוי של הברקה, זוהר וגילוי, בהתייחס להופעתם של ההרים [מאירי].
מבעד לתיאור הפיזי של מבנה הארץ, מסתתרת אמירה פילוסופית ואמונית על יחסי טבע והשגחה. בעוד שעמים אחרים עשויים להכיר את ה׳ רק דרך חוקי הטבע הכלליים והקבועים שיסד, הפסוק מבהיר כי גם תופעות טבעיות שהתהוו לאחר הבריאה הראשונית, כדוגמת הרים שנוצרו מרעידות אדמה או שקיעת שטחים, אינן פועלות מכוח בחירתה העצמאית של הארץ. הן נתונות לחלוטין בידיו ומתנהלות על פי החוקים שטבע בהן, ללא תלות במעשי בני האדם [מלבי"ם].
יתרה מכך, עצם קיומה של יבשה והרים בולטים מהווה פלא הופך-טבע. פילוסופים המאמינים בקדמות העולם נבוכים לנוכח העובדה שהארץ הכבדה אינה מכוסה כולה במים כפי שמתחייב מחוקי הטבע, והם נזקקים לחקירות מסובכות כדי להסביר זאת. לעומתם, האדם המאמין מבין כי הופעת היבשה וההרים התרחשה אך ורק מכוח רצונו של ה׳, ששינה את הטבע במאמרו וקיבץ את המים כדי לגלות את הארץ [מאירי].
להכרה זו בשליטת ה׳ במרחב ישנה גם השלכה היסטורית ומוסרית על תולדות עם ישראל. חטאם של בני ישראל, שפחדו מפני עמלק והאמורי שישבו באזורי ההרים, נבע מחוסר הפנמה של המסר בפסוק זה. מכיוון שה׳ שולט בכל קצוות הארץ הנסתרים ובכל פסגות ההרים הנישאות, לא היה מקום לפחד מפני העמים יושבי ההר, שכן ההרים עצמם שייכים לה׳ והוא זה שבידו לתת אותם לישראל [אלשיך].