התנהגותם של בני ישראל במדבר עמדה בסתירה מתמדת לניסים הגלויים שחוו, כאשר חוסר האמונה שלהם גבר על העדויות הברורות לנוכחות ה'. הכתוב מתמקד בכפיות הטובה של דור המדבר, ומבחין בין שלבים שונים של חוסר אמון.
תחילה נִסּוּנִי, כלומר בני ישראל העמידו במבחן את עצם היכולת והכוח של ה' לספק את צרכיהם, כגון הבאת מים או לחם [מלבי"ם, מצודת דוד]. לאחר מכן בְּחָנוּנִי – משראו שהיכולת קיימת, עברו לבחון את רצונו של ה' להשפיע עליהם טובה ולקיים את הבטחתו [מלבי"ם], ולדעת רש"י בחינה זו נעשתה בחינם וללא עילה מוצדקת.
המילים גַּם רָאוּ פָעֳלִי מדגישות את גודל האבסורד שבהתנהגותם. המילה "גם" משמעותה כאן היא "אף על פי" – אבותינו המשיכו לנסות ולבחון את ה' למרות שכבר ראו במו עיניהם את פועלו [רד"ק, מצודת דוד]. באשר למהות אותו "פועל" שראו, קיימות שתי גישות עיקריות המשלימות זו את זו:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לניסים ולמעשי ההצלה של ה', החל ממכות מצרים, דרך קריעת ים סוף, ועד הורדת המן ובקיעת הצור במדבר. עצם העובדה שה' המשיך להיטיב עמם גם לאחר שחטאו, כמו במקרה של הורדת המן לאחר חטא העגל, מוכיחה כי קבלת טובה אינה מבטיחה נאמנות מצידם ולא מונעת מהם לשוב לכסלותם [אלשיך].
מנגד, יש המפרשים כי "פועלי" מתייחס דווקא לתוצאות הקשות של מעשיהם – העונש שקיבלו על תלונותיהם, שהוביל לכך שכל אותו הדור מת במדבר [אבן עזרא]. שתי הגישות משתלבות להבנה אחת: בני ישראל ראו את התמונה המלאה – הם ראו כיצד ה' נענה לבקשותיהם, אך גם חוו את העונש החמור שבא בעקבות תלונותיהם החוזרות ונשנות [ביאור שטיינזלץ].