קהלת, פרק ד׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לחשוב למי כדאי יותר להקשיב, לאדם מבוגר וחזק או למישהו צעיר ופשוט? תארו לעצמכם שתי דמויות שונות לגמרי. מצד אחד, עומד מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, מנהיג עם המון כוח ושנים רבות של ניסיון. מצד שני, ניצב יֶלֶד מִסְכֵּן, אדם צעיר ועני מאוד שרוב האנשים בכלל לא מקשיבים לו בגלל המעמד הפשוט שלו. למרות זאת, דווקא הילד הזה הוא חָכָם. הוא זוכה לחכמה אמיתית כי הוא יודע שהוא לא יודע הכל, הוא מתנהג בזהירות וממשיך ללמוד דברים חדשים בכל יום. לעומתו, המלך הזקן התרגל שיש לו כוח מוחלט, והוא הפך לגאה ועקשן. הוא כבר לא מוכן לקבל הערות מאחרים, בטוח שהוא תמיד צודק, והגיע למצב שבו הוא לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. המילה לְהִזָּהֵר מסבירה לנו שהוא איבד את הגמישות במחשבה שלו, הוא פועל בלי לחשוב מראש על התוצאות ולא שומר על עצמו מטעויות. לפעמים דווקא מי שאין לו עושר או כוח מצליח לצמוח ולהחכים, ואילו מי שיש לו הכל מפסיק ללמוד.