קרה לכם פעם שראיתם אדם שפשוט לא מתחשק לו לעשות שום דבר, אפילו לא את המאמץ הקטן ביותר? החכם באדם קורא לאדם כזה הַכְּסִיל, כלומר אדם עצלן שאין לו שאיפות ורצון לעבוד. הוא חֹבֵק אֶת־יָדָיו, ממש כאילו הוא משלב את הידיים שלו זו בזו ויושב בחיבוק ידיים, בלי לעשות שום מלאכה שיכולה לעזור לו להתפרנס. לעצלנות הזו יש תוצאה כואבת, והאדם הזה מגיע למצב שהוא וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ. כמובן שהוא לא באמת אוכל את הגוף של עצמו, אלא זו דרך לתאר מצב של חוסר ורעב גדול. בגלל שהוא לא עובד, אין לו מאיפה להשיג מזון חדש, והוא מבזבז את כל מה שנשאר לו עד שהוא נהיה רזה מאוד וחסר כול. מעבר לרעב, המצב הזה גורם לו להרגיש תסכול עמוק וכעס פנימי, כי הוא מבין שהעצלנות שלו פגעה בו והרסה את מה שהיה לו.
קהלת, פרק ד׳, פסוק ה׳
הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.