קהלת, פרק ד׳, פסוק ה׳

אדם הבוחר בבטלה ובחוסר מעש, שהוא הַכְּסִיל, גוזר על עצמו הרס עצמי במישור הפיזי והרוחני גם יחד. הוא חֹבֵק אֶת־יָדָיו, כלומר משלב אותן ונמנע מכל מלאכה שעשויה לפרנס אותו. בעקבות זאת הוא מכלה את משאביו מבלי לייצר הכנסה חדשה, עד שהוא גווע ברעב ובתסכול עמוק, מצב המתואר כמליצה שבה הוא וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ. במישור הרוחני, בטלה זו מתבטאת באדם רשע הנמנע מקיום מצוות ומלימוד תורה, ובוחר להתקיים מגזל במקום לעמול ביושר. מכיוון שלא צבר זכויות בעולם הזה, ביום הדין הוא יתמלא בייסורי חרטה וקנאה למראה שכרם של הצדיקים, ויצער את עצמו מרוב כאב כאילו אכל את בשרו.