תחלופת הדורות והשאיפה האנושית להמשכיות עומדות במרכז ההתבוננות על המציאות. כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ הם בני האדם החיים בעולם הזה, אשר תקוותם נעוצה בדור הבא, הוא הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו ויחליף את הדור הראשון. כל דור משקיע את עמלו בזה שאחריו מתוך ציפייה שיהיה מוצלח יותר [ביאור שטיינזלץ], ומהוות שכר ראוי לעמלם של בני הזוג [נחל אשכול].
מזווית פוליטית וחברתית, כָּל הַחַיִּים מתארים את האנשים החרוצים והזריזים שמתהלכים בעולם [מצודת דוד, מצודת ציון]. המוני העם הללו מזדהים ונוהים עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי מתוך הבנה שהוא מלך צעיר וחכם שעתיד למלוך ולקחת את מקומו של המלך הזקן שקדם לו, ולכן הוא מכונה "שני" [אבן עזרא, מצודת דוד].
ברובד ההיסטורי, הפסוק נדרש על חורבן ותקומה בתקופת המבול. כָּל הַחַיִּים מסמלים את דור המבול שחרב, ואילו הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו מייצג את נח ובניו, ששרדו, תפסו את מקומו של הדור שאבד, ומהם הושתת העולם כולו מחדש למרות פיתויי היצר [רש"י, צאינה וראינה].
לצד פירושים אלו, קיימת קריאה אלגורית המתארת את המאבק הפנימי בנפש. הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים הם מעשיהם של הצדיקים בעולם הזה, אשר בוחרים ללכת עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי המהווה סמל ליצר הטוב או לכוח השכל. כוח רוחני זה עתיד לתפוס את מקומו ולעמוד תַּחְתָּיו של היצר הרע והכוח החומרי, ובכך להוביל את האדם בדרך ישרה [תורה תמימה, תעלומות חכמה].