מעגל ההיסטוריה האנושית רצוף במרדף מתמיד אחר סיפוק, ובאכזבה חוזרת ונשנית ממנהיגות, משפע חומרי ומהתמודדות רוחנית. חילופי הדורות אינם מביאים עמם שמחה אמיתית, שכן טבע האדם נותר בלתי מסופק ונוטה לחזור על שגיאות העבר.
הביטוי אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם מתייחס לשרשרת האינסופית של הדורות שחיו בעבר [ביאור שטיינזלץ]. חלק ניכר מן הפרשנים קושרים את הפסוק לאכזבה ממנהיגות. גם כאשר מתחלף שלטון, והציבור נושא את עיניו אל מנהיג חדש וחכם, בסופו של דבר לֹא יִשְׂמְחוּ־בוֹ, שכן חוקי המלוכה מכבידים עליהם, בדיוק כפי שהדורות אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם לא שמחו במנהיג הקודם [אבן עזרא]. יתרה מכך, גם אם ימלכו שני מנהיגים חכמים בזה אחר זה, אין ביכולתם לשנות את טבע בני האדם, שכן העם לעולם אינו שמח בחלקו ותמיד מתאווה לעושר נוסף [מצודת דוד]. משום כך, התקווה הנתלית בחילופי מנהיגים או בשרשרת הדורות היא הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ [ביאור שטיינזלץ], שכן המלכת חכמים אינה מצליחה ליישר את דעת הקהל [מצודת דוד]. אגב כך, יש לציין כי במילה וְרַעְיוֹן, האות עי"ן מנוקדת בשווא [מנחת שי]. גישה נוספת רואה בכך את עצם המציאות תחת השמש: דורות ויורשיהם מחליפים זה את זה, אך לא הראשונים ולא האחרונים מוצאים שמחה אמיתית בעולם [אבן עזרא].
מזווית היסטורית, הפסוק מתאר את הדורות הקדומים כדור המבול ודור הפלגה. אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם מתאר ריבוי אוכלוסין עצום ובלתי טבעי, שבו נשים ילדו בתוך ימים ספורים, וכן שפע חומרי וטובה ללא גבול שהיו לִפְנֵיהֶם. אולם, כל השפע הזה אבד וירד לשאול ברגע אחד. גַּם הָאַחֲרוֹנִים, כדוגמת דור הפלגה, לא השכילו לשמוח בטוב שניתן להם, מה שמוכיח כי הליכה אחר יצר האדם מסתיימת בהבל [רש"י].
ברובד הרוחני, הפסוק משקף את מאבקו הפנימי של האדם מול יצרו. הדורות האינסופיים הם אלו שבהם שלט היצר הרע. הטרגדיה של הדורות הָאַחֲרוֹנִים היא שאף על פי שראו את עונשם של הדורות הקודמים, הם לא הפיקו לקח, המשיכו להישמע ליצר, ולכן לא יזכו לשמחה אלא ייענשו גם הם [תורה תמימה]. מנגד, המציאות שבה רשעים מצליחים גורמת לייאוש רוחני. כאשר רואים שאין רע פוקד את הרשעים, אפילו הצדיקים ההולכים בדרך הטובה ונשמעים ליצר הטוב עובדים את ה' בעצבות ולא בשמחה. מצב זה של הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ מתאר סכנה שבה רגלי הצדיקים כמעט ומועדות בשל הקנאה והצער על הצלחת החוטאים [תעלומות חכמה].