העולם מלא ברשעות, עוולות וכאב, וקולם של קורבנות החברה נותר פעמים רבות ללא מענה. ההתבוננות במציאות האנושית חושפת תמונה עגומה של סבל חסר תוחלת, שבו החזקים רומסים את החלשים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וְשַׁבְתִּי מבטאת התבוננות חוזרת ונשנית במתרחש בעולם, או חזרה וחרטה ממחשבה קודמת שלפיה על האדם לשמוח בחלקו, שכן המציאות מלאה בחמס [אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הָעֲשֻׁקִים הם קורבנות של עוולות, אלימות ושחיתות מצד שופטים, שרים או גנבים [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הם סובלים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כלומר בעולם הזה, כאשר וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ פירושו שהעושקים פועלים בכוח הזרוע ולא על פי משפט [מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הקביעה וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם (מלשון תנחומים) חוזרת פעמיים כדי להדגיש שגם בכי וזעקות חוזרות ונשנות אינם מועילים [אבן עזרא, מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים כי דווקא לשופטי הארץ יש כוח להציל את העשוקים מיד עושקיהם, אך הם נמנעים מכך, ולכן אין לעשוקים נחמה לא מלמטה ולא מלמעלה [אלשיך]. לעומתם, יש מי שקורא את הפסוק כך שהמילה "ואין" משפיעה גם על המשך המשפט, כלומר גם ביד העושקים אין באמת כוח [רלב"ג].
רובד פרשני נוסף, המבוסס על ראייה ברוח הקודש, מעתיק את זירת העושק מהעולם הזה אל העולם הרוחני. לפי גישה זו, הפסוק מתאר מצב של הסתר פנים וקלקול הדורות, שבו העולם מונהג רק תחת כוכבי המזל (תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ) ללא השגחה עליונה. העושקים הם כוחות הרע והשטן, המשתמשים בכוחם כדי להחטיא את האדם ולמנוע ממנו לחזור בתשובה, עד שאפילו שערי דמעה ננעלים בפניו ואין לו נחמה מלמעלה [תעלומות חכמה]. פירוש אחר ונוקב גורס כי הָעֲשֻׁקִים הם למעשה הרשעים עצמם, אשר המירו את התורה בחיי העולם הזה (תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ). כעת הם מעונים בגיהינום על ידי מלאכי חבלה אכזריים, והם בוכים על נפשותיהם ללא רחמים וללא מנחם [רש"י, צאינה וראינה].
חז"ל מזהים את הָעֲשֻׁקִים עם קבוצות ספציפיות הסובלות בעולם ללא עוול בכפן, כגון הרוגי מלכות, עם ישראל בגלות, אנשים הנחשבים בטעות לתלמידי חכמים וסובלים מחסור בעולם הזה לחינם, או ממזרים הסובלים בגלל חטאי הוריהם [תורה תמימה]. קבוצה בולטת במיוחד היא ילדים רכים הנפטרים בצעירותם ואין בכוחם להינצל (וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ) [תורה תמימה]. מיתת ילדים ועוברים מוסברת כסודות עמוקים של הדין האלוהי; לעיתים מדובר בנשמות שבאו לעבור תיקון על חטאים מגלגולים קודמים, לעיתים הם נלקחים על ידי כוחות הטומאה בעוון הוריהם, ולעיתים הם נאספים מן העולם בטרם יספיקו לחטוא בחטא חמור שהיו עלולים להיכשל בו [נחל אשכול].
אף על פי שהפסוק מציג תמונה קודרת שבה וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, חכמים דורשים מתוך הניסוח שדווקא העדרו של מנחם בהווה מרמז על כך שבעתיד, בעולם הבא, ה' בעצמו יהיה זה שינחם אותם על כל ייסוריהם [תורה תמימה].