קהלת, פרק ד׳, פסוק ו׳

Ecclesiastes 4:6Sefaria

ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חׇפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃

שאיפתו הטבעית של האדם היא לצבור ולהרבות נכסים והישגים, אך לעיתים קרובות הריבוי מביא עמו טרחה, דאגה וחוסר שקט. מול המרדף אחר הכמות, מוצג ערכה של האיכות, השלווה וההסתפקות במועט. המילים מְלֹא כַף מתארות כמות קטנה הנכנסת בכף יד אחת, בעוד נָחַת משמעותה מנוחה ושלווה. לעומת זאת, הצירוף מִמְּלֹא חָפְנַיִם מתאר את שתי כפות הידיים כשהן צמודות ומלאות בשפע.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיותר טוב לאדם להרוויח מעט ולהיות שרוי במנוחה ובהשקט, מאשר להרוויח הרבה מתוך עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, כלומר עבודה קשה, שבר רצון ועשיית דברים שאין דעתו נוחה מהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים פסוק זה דווקא כציטוט דבריו של הכסיל העצל, האומר שעדיף לו מעט לחם במנוחה מאשר לטרוח עבור העתיד, מתוך חוסר רצון לחשוב על יום המחר [אבן עזרא].

במישור המוסרי והכלכלי, הפרשנים מסכימים כי מוטב לאדם לקנות נכסים מעטים מיגיע כפיו ובאופן ישר, דבר העושה נחת רוח לה', מאשר לצבור נכסים רבים בעבירה ובגזל המביאים לעצבות רוח לפני ה' [רש"י, צאינה וראינה]. רעיון זה מתבטא גם במתן צדקה, שכן עדיף שאדם ייתן מעט צדקה משלו, מאשר שיגזול ויעשוק אחרים רק כדי לחלק צדקות גדולות ולהיקרא בפי הבריות בעל חסד [תורה תמימה]. יתרה מכך, גם כאשר האדם נותן משלו, טוב שייתן מעט בסבר פנים יפות ובכבוד לעני, מאשר שייתן כמות גדולה מתוך גאווה, באופן שמשפיל את העני וגורם לו לשבר רוח [נחל אשכול].

עקרון ההעדפה של האיכות על פני הכמות מיושם גם בחיי המעשה והרוח. בלימוד, טוב יותר ללמוד מעט ולחזור על הדברים עד שיהיו שגורים וייצרו נחת רוח, מאשר ללמוד הרבה ללא חזרה, מה שגורם לשכחה ולטרחה רבה בניסיון להיזכר, וכמשל הציפורים הפורחות ובורחות מן היד. כך גם בעסקים ובחקלאות, עדיף לאדם לנהל עסק קטן או לעבד חלקה אחת ולהתפרנס מהם כראוי, מאשר לקחת על עצמו נכסים רבים ושדות רבים שאינו מסוגל לפקח עליהם, ובסופו של דבר להפסיד את הכל רק כדי להתהדר בתארים מכובדים [תורה תמימה].

העדפה זו קיימת גם אצל ה', שכן חביבה עליו מנחת הנדבה הקטנה שמביא העני מתוך רצון נפשו, יותר מקטורת הסמים העשירה שמביא הכהן הגדול, מכיוון שמנחת העני באה מתוך מסירות נפש אישית ולא כסדר ציבורי קבוע [תורה תמימה].

הפרשנים מרחיבים רעיון זה לממדי הזמן, המקום וההיסטוריה. בזמן, טובה מנוחת יום השבת, שממנה נמשכת הברכה, מכל הריווח של ששת ימי המעשה. במקום, טוב חבל ארץ קטן בארץ ישראל שיש בו נחת לזריעה, משטחים נרחבים בעבר הירדן הדורשים עמל רב [תורה תמימה]. ובהיסטוריה של הגאולה, עדיפה מכת בכורות, שאמנם הייתה מכה אחת קצרה אך הביאה לגאולה שלמה, על פני מכת שחין שנעשתה בשתי ידיים מלאות פיח והסבה למצרים סבל מתמשך, אך לא הובילה לשחרור ישראל [נחל אשכול].

לבסוף, במישור הקיומי, יש שקושרים פסוק זה לחידת הקיום האנושי. אל מול העמל והרע שבעולם, ייתכן שהיה טוב יותר לצדיקים שלא להיברא כלל ולהישאר במנוחה, מאשר להיוולד ולחזות במעשים הרעים [תעלומות חכמה]. יחד עם זאת, כשבוחנים את היחס בין העולם הזה לעולם הבא, עולה תמונה מורכבת. מצד אחד, טובה מעט נחת בעולם הבא מכל העמל של העולם הזה. אך מן העבר השני, יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, שהוא עולם המעשה שבו ניתן לתקן, מכל חיי העולם הבא, שבו האדם חופשי מן המצוות ואינו יכול עוד לקנות שלמות [תורה תמימה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.