קהלת, פרק ד׳, פסוק ו׳

עדיף לאדם להסתפק בכמות קטנה הנכנסת במְלֹא כַף יד אחת מתוך נָחַת, שלווה ומנוחה, מאשר לצבור שפע רב מִמְּלֹא חָפְנַיִם בשתי ידיים צמודות, כשהריבוי מביא עמו עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, כלומר עבודה קשה, דאגה ושבר רצון. עיקרון זה של העדפת האיכות והרוגע על פני הכמות נכון במישור המוסרי, שכן מוטב להרוויח מעט ביושר או לתת מעט צדקה בכבוד, מאשר להתעשר בגזל או לתת צדקה מתוך גאווה שאינה עושה נחת לה'. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בחיי המעשה, כגון ניהול עסק קטן ומצליח או לימוד מועט המלווה בחזרה, המועילים יותר מניסיון להשתלט על נכסים מרובים ללא יכולת פיקוח. מנגד, יש המפרשים שפסוק זה אינו מציג אידיאל חיובי של הסתפקות במועט, אלא מצטט את תירוציו של הכסיל העצל, המעדיף בטלה ומעט מזון כדי להתחמק מהטרחה הנדרשת לדאוג לעתידו.