קהלת, פרק ד׳, פסוק ז׳

לאחר ההתבוננות באיוולת שבעולם, וְשַׁבְתִּי אֲנִי להפנות את המבט וָאֶרְאֶה סוג חדש של ריקנות במציאות הארצית שתַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. מסקנת ההתבוננות היא שההתמסרות המוחלטת לעמל החומרי היא הֶבֶל, שכן אדם העובד בבדידות וללא תכלית מחסר מעצמו טובה ומתעלם מכך שקיצו קרב. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו לא כריקנות אלא כדבר קל כהבל פה, המלמד עד כמה קל לאדם לעזוב את רדיפת החומר ולשעבד את יצרו לעשיית רצון ה'. כאשר האדם מבין את השפע הרוחני המצפה לו, הוא שואל את עצמו לשם מה הוא טורח בעולם הזה, וממהר לקיים את ייעודו האמיתי.