קהלת, פרק ד׳, פסוק ח׳

אדם בודד הפועל ביחידות, ללא שותף או משפחה, נמצא במצב שבו יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, וגַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ שיירשו את ההון שצבר. למרות זאת, הוא עובד ללא מנוחה ואֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, מתוך רדיפה מתמדת אחר ממון שבה גַּם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר. בתוך מרוץ החיים הוא אינו עוצר לשאול וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה, כלומר מדוע הוא מונע מעצמו מנוחה ותענוג אם אין לו עם מי לחלוק את רכושו. מסקנת הדברים היא שגַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא, משום שעמל מופרז וחסר תכלית הוא כסילות ממש כמו בטלה.