קרה לכם פעם שהבאתם מתנה למישהו, אבל בתוך הלב לא באמת התכוונתם לשמח אותו, אלא רק רציתם שהוא יסלח לכם על משהו שעשיתם, מבלי לבקש סליחה באמת?
כאשר אנחנו הולכים להתפלל או ללמוד בבית הכנסת, אנחנו צריכים לשים לב לאופן שבו אנחנו מתנהגים. ההוראה שְׁמֹר רַגְלְךָ אומרת לנו לשים לב לצעדים שלנו. הכוונה היא לא רק להגיע נקיים ומסודרים, אלא בעיקר לשמור על הלב ועל המעשים שלנו. אנחנו לא צריכים להתנהג בצורה לא טובה ולחשוב שאחר כך פשוט נלך לבית של ה' ונביא קורבן כדי לכפר על כך.
במקום זאת, ה' מבקש מאיתנו להיות במצב של וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ. הדבר שה' הכי רוצה הוא שנתקרב אליו, נקשיב לקולו, נלמד תורה ונעשה מצוות מכל הלב. ה' קרוב אלינו ותמיד מוכן לשמוע אותנו כשאנחנו פונים אליו באמת. ההקשבה הזו טובה הרבה יותר מאשר מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח. המילה מִתֵּת קשורה למילה נתינה. ישנם אנשים טיפשים שחושבים שהם יכולים פשוט לתת קורבן לה' מבלי להתחרט באמת על המעשים שלהם. הם חושבים בטעות שהקורבן מאפשר להם להמשיך להתנהג לא יפה.
ולמה הם מתנהגים כך? כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע. הם כל כך מבולבלים, שהם אפילו לא מבינים שעל ידי המעשים הרעים שלהם, הם בעצם פוגעים בעצמם. הדרך הנכונה היא לבוא אל ה' עם לב נקי ורצון אמיתי להקשיב ולהיות טובים יותר.