קהלת, פרק ח׳, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שהייתם צריכים להחליט למי להקשיב קודם? החכם באדם נותן לנו עצה חשובה ופותח במילה אֲנִי, כלומר, אני מזהיר אתכם ומבקש מכם: פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר. אנחנו צריכים לשמוע בקול המלך או השליט, לכבד את החוקים שלו ולשאת בעול של המדינה. אבל, יש לזה גבול ברור. אנחנו נקשיב למלך רק כל עוד ההוראות שלו לא מתנגשות עם מה שה' ציווה אותנו. המילה וְעַל פירושה בסמוך לדבר מסוים, והמילה דִּבְרַת באה פשוט מלשון דיבור. כלומר, ליד הציווי של המלך, תמיד צריך לזכור את שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, שזו השבועה שעם ישראל נשבע לה' במעמד הר סיני לשמור את המצוות. דוגמה יפה לזה אפשר לראות אצל חנניה, מישאל ועזריה. כשהמלך נבוכדנצר ביקש מהם לשלם מסים ולעבוד למען המלכות, הם צייתו לו. אבל כשהוא פקד עליהם לעבוד עבודה זרה, הם סירבו בתוקף. הם ידעו שאם פקודה של מלך בשר ודם מנוגדת למה שה' אמר, אנחנו תמיד נבחר להישאר נאמנים קודם כל לבורא עולם.