האדם נדרש לנווט בזהירות בין החובה לציית לשלטון לבין מחויבותו המוחלטת לבורא. הפסוק פותח בהצהרה אישית או באזהרה להשתדל ולשמוע בקול השלטון, כפי שנאמר אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר, אך ציות זה למלך ארצי תקף רק כשאינו מתנגש עם הדיבור הסמוך לו, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים שנשבעו ישראל לה' בסיני. מנגד, ניתן לפרש כי המילה מֶלֶךְ מכוונת לה' עצמו, וכך הפסוק כולו מבטא קבלה מוחלטת של עול מלכות שמים. בין אם מדובר במלך בשר ודם ובין אם במלך האמת, שניהם אינם מנקים מעונש את הממרה את פיהם, ולכן נדרשת זהירות כפולה.
קהלת, פרק ח׳, פסוק ב׳
אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמֹ֔ר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.