שמות, פרק כ״ז, פסוק כ׳

הציווי להכין את השמן למנורה מהווה הכנה רוחנית טרם כניסת הכהנים לעבודתם, ובו ה' פונה אל משה במילים וְאַתָּה תְּצַוֶּה כדי לזרז את העם למצווה זו. הדרישה היא וְיִקְחּוּ אֵלֶיךָ את השמן, כדי שמשה יבדוק מקרוב את איכותו וכדי להדגיש שהאור נועד לתועלתם הרוחנית של ישראל ולא כצורך אלוהי. לשם כך נדרש שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית, שהוא שמן נקי לחלוטין מפסולת המופק על ידי כתישת הזיתים ולא בטחינה, כדי שהטיפה הראשונה והצלולה ביותר תוקדש לַמָּאוֹר. על הכהן לְהַעֲלֹת את הפתילה עד שהשלהבת תבער מאליה, כסמל למורה המדריך את תלמידיו עד שיוכלו להאיר בכוחות עצמם. באשר להדלקת נֵר תָּמִיד, יש המפרשים זאת כפעולה סדירה המתרחשת בכל לילה מחדש, ולעומתם יש המסבירים כי מדובר בנר מרכזי שבער ברציפות באורח נס כעדות להשראת השכינה.