שמות, פרק כ״ז, פסוק ט״ז

וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר המהווה את נקודת המעבר אל המרחב המקודש אין דלת אטומה, אלא מָסָךְ שהוא וילון מפואר הקבוע מלמעלה ודורש מהנכנס הכנה ויראת כבוד. וילון זה נפרס לאורך עֶשְׂרִים אַמָּה במרכז הפתח, והוא נארג מחוטי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי יחד עם חוטי פשתן, וְשֵׁשׁ, כאשר כולם שזורים יחדיו, מׇשְׁזָר. השימוש בצבעים אלו נועד ללמד על הצורך להתקדש כבר בתחילת הכניסה, עוד בטרם ההגעה לעומק המקדש. המסך נתמך על ידי עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה הניצבים על ארבעה אדנים, וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה. כדי לשמור על צניעות העבודה במשכן, יש הסבורים שהמסך היה נגלל מעט כלפי מעלה לאפשר כניסה, בעוד אחרים סבורים שהוא הוצב מחוץ לקו החצר ויצר מבואה שאפשרה כניסה צדדית.