הכניסה אל חצר המשכן מהווה נקודת מעבר ממרחב החול אל הקודש, ומעוצבת באופן בולט ושונה משאר היריעות המקיפות את החצר. במרכז הפאה המזרחית, במקום שער עם דלתות כבדות, נקבע מָסָךְ – וילון מפואר המיועד לגלילה או להסטה לשם כניסה [ביאור שטיינזלץ].
בניגוד לקלעי החצר הפשוטים, המסך עשוי מאותם חומרים יוקרתיים שמהם עשויים מסך ההיכל והפרוכת: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושֵׁשׁ – שהוא פשתן [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מלאכתו היא מַעֲשֵׂה רֹקֵם, בשונה מהפרוכת הפנימית שהיא "מעשה חושב". ייחודיות זו של המסך נועדה ללמד שגם בתחילת הכניסה לקדושה, בעוד האדם עומד בחוץ וטרם הגיע לעומק המקדש, עליו להתקדש. צבעי המסך נועדו להזכיר לנכנס את כסא הכבוד כבר בצעדיו הראשונים פנימה [העמק דבר].
אופן הצבת המסך והשימוש בו עורר נידון בקרב חכמים, התלוי במבנה המזבח והחצר [מלבי"ם]. לפי שיטת רבי יוסי, המסך עמד בקו אחד עם שאר קלעי החצר והיה נגלל כלפי מעלה כדי לאפשר כניסה ויציאה תדירה. לשיטתו לא היה חשש שהעומדים בחוץ יראו את הכהנים בעבודתם, שכן המזבח היה גבוה והכהנים עמדו בגובה רב. לעומת זאת, לפי שיטת רבי יהודה, הכהנים עבדו בגובה נמוך, ולכן גלילת המסך הייתה חושפת את העבודה לעיני העומדים בחוץ. בשל כך, המסך לא עמד בקו ישר עם קלעי החצר, אלא בלט עשר אמות החוצה לכיוון מזרח, והנכנסים עברו דרך פתחים צדדיים שנוצרו מבלי שהיה צורך לגלול את המסך כלל.
הכתוב מציין כי למסך היו עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה. השימוש בלשון זכר רבים ("עמודיהם" במקום "עמודיו") מתייחס לעשרים האמות של המסך, או שהושפע מסגנון הפסוקים הסמוכים [קאסוטו]. הפרשנים [חזקוני, קאסוטו] מתעכבים על החישוב האדריכלי של העמודים: רוחב החצר הוא חמישים אמה, ובתוכם ממוקם המסך בדיוק באמצע, באורך עשרים אמה. מכל צד של המסך ישנם קלעים באורך חמש עשרה אמות. כדי שהחלוקה תהיה מדויקת, העמודים של המסך משמשים גם כעמודים הקיצוניים של הקלעים הסמוכים לו מימין ומשמאל. בדרך זו, על ידי שיתוף העמודים בין חלקי המחיצה השונים, המספר הכולל של העמודים והרווחים ביניהם משתלב באופן מושלם ויוצר קו אחיד למראה.