מבנה החצר בצידו הצפוני של המשכן זהה לחלוטין למבנה הפאה הדרומית [קאסוטו]. המרחק בין עשרים העמודים המחזיקים את הקלעים היה חמש אמות [קאסוטו, פענח רזא]. מידה זו של חמש אמות אינה מציינת רק את החלל הריק בין עמוד לעמוד, אלא היא כוללת בתוכה גם את עוביו של העמוד עצמו, שעמד על שלושה טפחים [פענח רזא]. על אף הפירוט בפסוק, חסרים בו שני נתונים שמופיעים בתיאור המשכן בפרשות מאוחרות יותר: מאיזה חומר בדיוק נעשו העמודים עצמם, וכן אזכור של ציפוי הכסף שעל ראשיהם [פענח רזא].
בנוסח הפסוק קיימת תופעה כתיב ייחודית במילה ועמדו. המילה נכתבת בכתיב חסר ללא האות יו"ד [חזקוני], ולמעשה חסרות בה האותיות וי"ו ויו"ד גם יחד, אף שהיא מנוקדת ונקראת ברבים כ"ועמודיו". זהו המקום היחיד בתורה שבו מילה זו נכתבת בצורה חסרה כזו [מנחת שי].
הביטוי וָוֵי הָעַמֻּדִים מתאר יתדות כסף כפופים שנקבעו בעמודים, ובתוכם הושחלו הלולאות שהחזיקו את קלעי החצר. צורתם של ווים אלו משמשת מקור למסורת הקובעת כי הכתב העברי לא השתנה כלל מאז ימי משה. כשם שהווים הפיזיים במשכן היו מעוצבים כקרסים כפופים, כך מוכח שצורת האות וי"ו המקורית שבה ניתנה התורה הייתה זהה לחלוטין לאות המוכרת לנו כיום [תורה תמימה].