הגבול המערבי של חצר המשכן משלים את סגירת המתחם, תוך שמירה על פרופורציות מדויקות ועל תבנית אדריכלית אחידה. הצד המערבי, המכונה לִפְאַת יָם, היה סגור לחלוטין באמצעות קלעים, בדומה לשאר צדדי החצר [ביאור שטיינזלץ].
היחס בין אורך הקלעים למספר העמודים נשמר בקפידה: עבור קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה הוצבו עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה, כך שלכל חמש אמות של פרישת קלעים הוצב עמוד אחד [רשב"ם]. מבנה זה ממשיך את אותה המתכונת של שאר פאות החצר [ביאור שטיינזלץ], כאשר מבחינת מסורת הכתיב, המילה "עמדיהם" נכתבת כאן חסרת האות וי"ו [מנחת שי].
מידותיו של צד זה מלמדות על המבנה הכללי של החצר, שכן רוחבה (חמישים אמה) הוא בדיוק מחצית מאורכה הכללי [אבן עזרא]. מתוך נתונים אלו, עולה השאלה היכן בדיוק מוקם אוהל המשכן בתוך החלל שנוצר. גישה אחת מסבירה כי המשכן הוצב כך שלפניו (בצד מזרח) נותרה רחבה פנויה בצורת ריבוע מדויק של חמישים על חמישים אמה. מאחר שאורך המשכן עצמו היה שלושים ואחת אמה (כולל עובי הקרשים), נותרו מאחוריו, לכיוון מערב, תשע עשרה אמות פנויות עד לקלעי החצר. באופן דומה, נותרו תשע עשרה אמות פנויות גם מצדדיו, מצפון ומדרום [בכור שור].
מנגד, יש המדגישים כי מטרת ציון המידות המדויקות של חמישים אמה מכל צד אינה רק לשם חישוב השטח הפנוי, אלא כדי להבטיח שזוויות החצר יהיו ניצבות וישרות לחלוטין, כך שהרוחב יישאר אחיד ללא כל סטייה אדריכלית [אבן עזרא].