תפעולו השוטף של המזבח מצריך מערכת שלמה של כלי עבודה ייעודיים. הכלים המפורטים כאן נועדו לבצע את הפעולות הפיזיות הנדרשות לשמירה על ניקיונו של המזבח, לטיפול בקרבנות ולתחזוקת האש.
תחילה נזכרים הכלים המיועדים לפינוי הפסולת. סִּירֹתָיו הם כלים רחבי פיות, מעין קדרות או יורות, שנועדו לְדַשְּׁנֹו, כלומר להריק לתוכם את הדשן והפיח הנותרים מן הקרבנות ולהסירם [רש"י, קאסוטו]. רוב הפרשנים מציינים תופעה לשונית מעניינת במילה זו, שכן השורש ד.ש.נ בשפה העברית משמש לשני הפכים. לעיתים משמעותו היא יצירת דשן או שומן, אך בפסוק זה משמעותו הפוכה לחלוטין והיא הסרת הדשן וסילוקו [רש"י, אבן עזרא, חזקוני]. את איסוף הדשן לתוך הסירות עשו באמצעות וְיָעָיו, שהם מגרפות שנועדו לגרוף את האפר. מגרפות אלו היו עשויות כמין מכסה מתכת דק בעל בית יד [רש"י, רשב"ם, רלב"ג].
לאחר מכן מפורטים הכלים הקשורים לעבודת הקרבנות עצמה. וּמִזְרְקֹתָיו הם כלי קיבול ששימשו לאיסוף דם הזבחים כדי לזרקו על המזבח [רשב"ם, שד"ל]. וּמִזְלְגֹתָיו הם כלים הדומים למזלגות גדולים בעלי שיניים כפופות. הכהנים היו נועצים אותם בבשר הקרבן כדי להפוך את הנתחים על גחלי המערכה, ובכך לזרז את שריפתם [רש"י, קאסוטו]. בלשון חכמים, כלים אלו מכונים צינוריות [פרדס יוסף, ביאור יש"ר].
הכלי האחרון הוא וּמַחְתֹּתָיו, שהן מעין כפות או מחבתות בעלות שלוש מחיצות ובית יד, שנועדו לחתות ולשאוב גחלים בוערות מעל המזבח. גחלים אלו נישאו במחתות אל תוך המשכן, אל מזבח הזהב הפנימי, לצורך הקטרת הקטורת [רש"י, ריב"א]. אף שהכתוב לא מפרט את מספר המחתות, לשון הרבים מעידה שהיו לפחות שתיים [אבן עזרא הקצר].
הציווי נחתם בהוראה לְכָל־כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאות למ"ד במילה זו אינה משנה את המשמעות, והיא תוספת שבאה רק לתיקון ולשטף הלשון, כך שהכוונה היא פשוט "את כל כליו" [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג]. עם זאת, יש המציינים שתרגום אונקלוס לא התעלם מהאות למ"ד ותרגם אותה במפורש [ברכת אשר על התורה]. הדגשת הנחושת באה ללמד שכלים אלו צריכים להיות עשויים דווקא מנחושת שצורפה וזוקקה במיוחד לשם עשיית כלי המזבח [העמק דבר], ועל ידי העבודה והמלאכה, חומר הגלם הופך לכלי קודש [רש"ר הירש].
מזווית רעיונית ומוסרית, יש שראו בכלי הנחושת הפשוטים הללו מסר של תוכחה לאדם החוטא. הסירות, המזלגות והמזרקות מזכירים לאדם את כלי הבישול והאכילה שבעזרתם רדף אחר מעדנים ותאוות העולם אשר הביאוהו לחטוא. כעת, בהביאו קורבן, הכלים הללו מבוטלים משימושם החומרי והופכים לכלי נחושת פשוטים בעבודת המזבח. תהליך זה נועד להזכיר לאדם את ארעיות החיים, לצמצם את רדיפתו אחר מותרות, ולכוון את מחשבתו לעבודת ה' [אלשיך].