תארו לעצמכם שאתם אחראים על תחזוקה של מדורה גדולה וחשובה שדולקת כל הזמן, איך הייתם שומרים עליה נקייה ומסודרת? במשכן, המזבח היה פעיל מאוד, וכדי לטפל בו היה צורך במערכת שלמה של כלי עבודה מיוחדים. תחילה, כדי לפנות את האפר, השתמשו בכלים שנקראים סִּירֹתָיו, שהם כמו סירים גדולים ורחבים. המטרה שלהם הייתה לְדַשְּׁנוֹ, כלומר לאסוף לתוכם את האפר ולסלק אותו מהמזבח. כדי לגרוף את האפר לתוך הסירים, הכהנים השתמשו ביָעָיו, שהם מעין יעים או מגרפות ממתכת עם ידית.
לאחר מכן, היו כלים שקשורים לעבודה עצמה. וּמִזְרְקֹתָיו היו קערות מיוחדות שנועדו לאיסוף הדם, ומִזְלְגֹתָיו היו ממש כמו מזלגות ענקיים עם שיניים כפופות, שבעזרתם הפכו את הבשר על הגחלים כדי שיבער טוב ומהר יותר. הכלי האחרון הוא וּמַחְתֹּתָיו, שהן מעין מחבתות עם ידית שנועדו לאסוף גחלים בוערות מהמזבח כדי להכניס אותן אל תוך המשכן ולהקטיר עליהן קטורת.
התורה מצווה לְכָל־כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת, כלומר את כל הכלים החשובים הללו צריך להכין מנחושת טהורה שזוקקה במיוחד. למה דווקא כלים פשוטים מנחושת? הכלים האלה, כמו הסירים והמזלגות, מזכירים לנו את כלי האוכל הרגילים שלנו. כשאדם מגיע למזבח, הכלים הפשוטים האלה מזכירים לו שלא כדאי לרדוף כל הזמן אחרי פינוקים ומותרות, אלא כדאי להתרכז בדברים החשובים באמת ולכוון את הלב לעבודת ה'.