מבנה מזבח הנחושת דרש שילוב מדויק של יסודות אדריכליים, שנועדו לשרת מטרות מעשיות וטקסיות כאחד. עיצובו החיצוני של המזבח כלל רשת נחושת המקיפה אותו, ומיקומה המדויק היווה מפתח לסדר העבודה במקדש.
המילה כַּרְכֹּב היא מילה יחידאית שאין לה מקבילה במקומות אחרים בתנ"ך [אבן עזרא]. הפרשנים נחלקו בהבנת מהותו של חלק זה. גישה אחת מסבירה כי מדובר בחריץ או בליטה המקיפים את המזבח סביב, בדומה לעיטורים המקובלים בכלי עץ [ספורנו, רש"י, מלבי"ם]. אף שהמונח נקשר לעיתים לצורה עגולה, הכוונה היא להקפה סביב כל דפנותיו של המזבח המרובע [ברכת אשר]. גישה אחרת גוזרת את המילה מהשורש ר.כ.ב, ומסבירה כי המזבח היה בנוי משכבות, והכרכוב הוא מעין בסיס או מדרגה שעליה "רכב" ונשען החלק העליון של המזבח [רש"ר הירש]. מבחינה מעשית, הכרכוב שימש כבליטה מאוזנת לנוי [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו], או כמקום מעבר להליכת הכהנים [רשב"ם]. כדי ליישב את הדעות השונות, יש המבארים כי למעשה היו שני "כרכובים" שונים: האחד בראש המזבח שנועד לאפשר לכהנים להלך בבטחה מבלי להחליק, והשני בדופן החיצונית שנועד לנוי. הרשת המדוברת הוצבה מתחת לכרכוב החיצוני [רש"י, תורה תמימה, חזקוני].
באשר למיקום הרשת מִלְּמָטָּה (מילה שבה האות ט' מודגשת בדגש [מנחת שי]), יש המדייקים כי היא לא הוצבה בצמוד ממש לכרכוב, אלא במרחק מה תחתיו [העמק דבר]. התורה בוחרת לכנות כאן את המכבר בשם הָרֶשֶׁת. שינוי לשוני זה נועד לרמוז למילה "רשות", שכן הרשת חילקה את המזבח לשתי רשויות נפרדות [הכתב והקבלה]. מבחינה מבנית, יש הסבורים כי בחציו התחתון של המזבח היו חלונות שנועדו להכניס אוויר לליבוי האש, והרשת הקיפה חלק זה כדי לחזק את המבנה מבלי לחסום את זרימת האוויר. לפי תפיסה זו, המזבח מולא באבנים [קאסוטו], בניגוד לגישה הגורסת כי חללו מולא באדמה [רש"י, שפתי חכמים].
גובהה של הרשת הגיע עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. מעבר לעניין ההנדסי, לחצי המזבח הייתה משמעות הלכתית עמוקה: הרשת שימשה כסימן חזותי בולט שהבדיל בין הדמים הניתנים בחציו העליון של המזבח לבין הדמים הניתנים בחציו התחתון [רשב"ם, רש"י, תורה תמימה, ביאור יש"ר]. חלוקה קפדנית זו של הדמים נהגה רק במקומות קדושים כמו המשכן או במות ציבוריות, אך לא בבמות יחיד פרטיות [תורה תמימה]. לימים, במזבח שניצב בבית המקדש, הוחלפה הרשת בחוט אדום שהקיף את המזבח באמצעו לאותה מטרה בדיוק [רש"י, תורה תמימה].
כדי להגיע לחלקו העליון של המזבח ולעבוד מעל קו הרשת, לא השתמשו הכהנים במדרגות, אלא בכבש חלק ומשופע שעמד בדרום המזבח. כבש זה לא נגע במזבח עצמו, אלא היה מרוחק ממנו כמלוא חוט השערה [רש"י, ביאור יש"ר].