לאחר פירוט מבנה החצר לארבעת כיווניה, התורה מסכמת ומאחדת את עיצוב העמודים המקיפים אותה. אף על פי שקיימים הבדלים באופן תליית היריעות והמסך בצדדים השונים, העמודים עצמם היו זהים לחלוטין.
הצורך בסיכום זה נובע מכך שבפסוקים הקודמים הוזכרו הווים, החישוקים ואדני הנחושת רק ביחס לפאות הצפון והדרום. לכן, הכתוב משלים את המידע ומלמד שגם עמודי המזרח והמערב עוצבו באותה הדרך בדיוק [רש"י, קאסוטו]. מעבר להשלמת המידע על צדדי החצר, ציון המילים כׇּל־עַמּוּדֵ֨י בא ללמד פרט נוסף על עיצובם שלא נכתב קודם לכן, והוא שגם ראשי העמודים צופו בכסף [העמק דבר].
העמודים היו מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף, כלומר מוקפים בטבעות או בחישוקי כסף [ביאור שטיינזלץ, בכור שור]. חישוקים אלו נקבעו בשלושה או ארבעה מקומות לאורך כל עמוד [בכור שור]. מכיוון שעמודי החצר לא היו מצופים במתכת בשלמותם כשאר עמודי המשכן, לחישוקים הייתה מטרה מעשית חשובה: להחזיק את העץ ולמנוע ממנו להתבקע כתוצאה מהחום והשרב [חזקוני, בכור שור].
אל העמודים חוברו וָוֵיהֶ֖ם, שהיו ווים בצורת האות וי"ו הקבועים בעץ, ועליהם נתלו יריעות החצר באמצעות לולאות [בכור שור].