חצר המשכן החיצונית הוקפה במערכת מחיצות מרשימה ויציבה. פירוט מרכיביה חושף שילוב של חומרים שונים, חישובים הנדסיים מורכבים ומנגנוני תלייה חכמים שנועדו לעמוד בתנאי המדבר.
וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים הכתוב אינו מפרש מאיזה חומר היו עשויים העמודים, ויש המניחים כי היו מעצי שיטים כמו שאר עמודי המשכן [הטור הארוך, חזקוני, ריב"א]. המרחק בין עמוד לעמוד היה חמש אמות. הפרשנים מתמודדים עם קושי חישובי, שכן אם ישנם עשרים עמודים, הרי שיש ביניהם רק תשעה עשר חללים השווים לתשעים וחמש אמות, בעוד אורך החצר היה מאה אמות. פתרון מרכזי אחד הוא שעמודי הפינות היו משותפים בסדר ההעמדה לאורך ולרוחב החצר, וכך הושלם מניין האמות והחללים [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ריב"א]. גישות אחרות מציעות שהחשבון של חמש אמות כולל בתוכו גם את עובי העמודים עצמם שהיו מרובי צלעות [מלבי"ם], או שהמרחק נמדד מאמצע עמוד אחד לאמצע העמוד הבא [ביאור יש"ר].
וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת האדנים הם בסיסי העמודים. הם היו מונחים על הארץ והעמודים היו תקועים בתוכם. הפרשנים מדגישים כי האדנים שייכים לעמודים בלבד ולא ליריעות הקלעים [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר]. בחירת חומר הנחושת לאדנים אלו, בניגוד לאדני הכסף שבתוך המשכן, נובעת מכך שכלי החצר החיצונית המשרתים את המשכן הם בדרגה פחותה מכלי הפנים המצופים זהב וכסף [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
וָוֵי הָעַמֻּדִים אלו הם מתלים מכסף שצורתם כאות ו' זקופה [רש"י, מלבי"ם, ביאור יש"ר, אבן עזרא הקצר, קאסוטו]. יש המציעים שהם נראו כמין כותרת נוי בראש העמוד שעליה נתלו היריעות [ביאור יש"ר].
וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף למילה חשוקים ניתנו שני הסברים עיקריים המשלימים זה את זה. הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון חיבור, רצון ודביקות, כמו הביטוי חשקה נפשו, כלומר הווים היו מחוברים ודבוקים היטב לעמודים [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. הגישה השנייה מסבירה שאלו היו חגורות, טבעות או חוטי כסף שהקיפו את העמודים [רש"י, רשב"ם, מלבי"ם, שטיינזלץ, קאסוטו], בדומה למשמעות של חבישה וקשירה [רש"י, נתינה לגר]. שורש המילה מצביע על אחיזה חזקה ותפיסה הדוקה [רש"ר הירש].
באשר למיקומם של חישוקי הכסף, ישנה התלבטות אם הקיפו את העמוד כולו, את ראשו או את אמצעו [רש"י], כאשר יש הסבורים שהם הונחו גם בראש וגם באמצע [העמק דבר], או במספר גבהים שונים לאורך העמוד [קאסוטו]. תפקידם של החישוקים היה מגוון והם שימשו לנוי, למניעת התבקעות העץ, ולקשירת הקלעים בחבלים כדי שלא ירופפו ויזוזו מחמת הרוח [שטיינזלץ, קאסוטו]. בנוסף, החישוקים פתרו בעיה הנדסית, מאחר שקשה לתקוע וו כסף רך בתוך עמוד עץ קשה, חישוקי הכסף הם אלו שסבבו את העמוד והידקו את הווים אליו, וכך נשאו את משקל הקלעים הכבדים ביציבות [פרדס יוסף, ביאור יש"ר].
תליית הקלעים עצמם על אותם ווים וחישוקים נעשתה באמצעות מוטות עץ ששפת הקלע נכרכה סביבם במיתרים. במרכז כל מוט נקבעה טבעת נחושת, והיא זו שנתלתה על וו הכסף שבעמוד, וכך נוצרה מחיצת החצר [רש"י, מלבי"ם, ביאור יש"ר].