יצא לכם פעם לבנות אוהל ולחשוש שרוח חזקה תעיף אותו? כשבנו את החצר הגדולה של המשכן במדבר, היו חייבים לדאוג שהכל יעמוד יציב וחזק. מסביב לחצר עמדו וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים, כלומר עשרים עמודים חזקים שכנראה היו עשויים מעץ. כדי שהעמודים יעמדו ישר ולא ייפלו, היו להם וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת. אדנים הם בסיסים כבדים שהונחו על האדמה, ובתוכם תקעו את העמודים. הבסיסים האלו היו עשויים מנחושת, כי החצר נמצאת בחוץ וקדושתה פחותה מהחלק הפנימי של המשכן, שם השתמשו בזהב ובכסף.
כדי ליצור קירות לחצר, תלו על העמודים יריעות בד גדולות בעזרת וָוֵי הָעַמֻּדִים. אלו היו מתלים מכסף שהיו תלויים על העמוד ונראו ממש כמו האות ו' שלנו. מסביב לעמודים היו גם וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף, שהיו חגורות או טבעות של כסף שהקיפו את העץ וחיבקו אותו חזק. החישוקים האלו היו חשובים מאוד: הם עזרו להחזיק את וו הכסף הרך בתוך עמוד העץ הקשה, והם שמרו על העץ כדי שלא ייסדק. איך תלו את הבדים עצמם? קצוות הבד היו קשורים למוטות עץ, ובמרכז כל מוט הייתה טבעת נחושת. את הטבעת הזו תלו על וו הכסף שבעמוד, וכך בעזרת הווים והחישוקים נוצר קיר יציב וחזק שלא יזוז ברוח המדבר.