יצא לכם פעם לבנות ארמון מקוביות משחק ולדאוג ששני הצדדים שלו יהיו בדיוק, אבל בדיוק, אותו הדבר? כשבנו את החצר של המשכן, הצד הצפוני שלה היה זהה לחלוטין לצד הדרומי. עמדו שם עשרים עמודים שהחזיקו את הקלעים, שהם בעצם וילונות גדולים. המרחק בין עמוד לעמוד היה חמש אמות, אבל המידה הזו לא מתארת רק את הרווח הריק שביניהם, אלא כוללת גם את העובי של העמוד עצמו. מעניין לדעת שכאן חסרים שני פרטים שיופיעו רק בהמשך התורה: מאיזה חומר בדיוק היו עשויים העמודים, וגם לא מוזכר שהראש שלהם היה מצופה בכסף.
אם נסתכל היטב בספר התורה, נגלה דבר מיוחד. המילה ועמדו כתובה בצורה חסרה בלי האותיות ו' ו-י', למרות שאנחנו קוראים אותה ברבים, כאילו כתוב "ועמודיו". זה המקום היחיד בכל התורה שהמילה הזו נכתבת כך! כדי להחזיק את הווילונות, היו בעמודים יתדות כסף כפופים שנקראים וָוֵי הָעַמֻּדִים. בתוכם השחילו את הלולאות של הווילון. הווים האלה נראו ממש כמו קרסים קטנים. הצורה שלהם מלמדת אותנו משהו מדהים: הכתב העברי שבו ניתנה התורה לא השתנה כלל מאז ימי משה רבנו. איך יודעים? כי הווים שהיו במשכן נראו בדיוק כמו האות ו' שאנחנו מכירים וכותבים עד היום.