מבנה חצר המשכן משקף תפיסה מרחבית מדויקת, שבה הצד המזרחי מהווה את חזית המתחם ואת שער הכניסה הראשי אליו. הכתוב מציין את הכיוון במילים לפאת קדמה מזרחה, משום שבלשון המקרא המילה "קדם" משמעותה פנים. התורה מדמה את רוחות השמים לארבעת צדדיו של גוף האדם: המזרח נחשב לפנים, המערב מכונה "אחור", הצפון הוא צד שמאל והדרום הוא צד ימין [רש"י, ביאור יש"ר]. פאה מזרחית זו מוקמה בדיוק מול פתח אוהל מועד [קאסוטו].
מידת הרוחב בצד זה היא חמשים אמה, אך בניגוד לשאר פאות החצר, חמישים אמות אלו לא היו סתומות ורצופות בקלעים (יריעות). מאחר שבצד זה מוקם פתח החצר, המרחב חולק לשלושה מקטעים נפרדים [רש"י, קאסוטו]. משני צדי הפתח הוצבו קלעים באורך חמש עשרה אמה, כאשר כל צד כזה מכונה "כתף". חלוקה זו הותירה באמצע חלל ברוחב עשרים אמה ששימש כשער החצר, ועליו נפרש וילון מיוחד שנקרא "מסך" באותו האורך בדיוק [רש"י, ביאור יש"ר].
סידור זה של חמישים האמות בצד מזרח תוכנן בסדר מוקפד. מערך הקלעים, המסך ועשרת העמודים שהחזיקו אותם חושב במדויק, תוך שמירה על רווחים שווים בין עמוד לעמוד, כך שכל עמוד בצד המזרחי ניצב בהקבלה מושלמת לעמודים שבצד המערבי של החצר [ביאור יש"ר].