שמות, פרק כ״ז, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לבנות מבנה מעץ ולחשוב איך לעצב את החלק העליון שלו? כשבנו את המזבח, התורה ציוותה להכין עיצוב מיוחד על אַרְבַּע פִּנֹּתָיו, כלומר על ארבע הזוויות העליונות שלו. בקצוות האלה היו צריכים להכין את קַרְנֹתָיו. בדיוק כמו שקרניים של בעלי חיים בולטות מהראש שלהם, כך גם למזבח היו בליטות ישרות ומרובעות שהזדקרו כלפי מעלה מכל פינה. בבנייה שלהן היה כלל מאוד חשוב: מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו. היה אסור לייצר את הבליטות האלה בנפרד ולחבר אותן למזבח אחר כך. הקרנות היו חייבות להיות המשך ישיר של קורות העץ של המזבח עצמו, ממש חתיכה אחת שלמה. בסיום הבנייה, הגיע השלב האחרון: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. המזבח כולו צופה בנחושת. אולי תשאלו את עצמכם למה לא השתמשו בזהב או בכסף שהם יקרים ונוצצים יותר? התשובה היא שלנחושת יש משמעות מיוחדת. היא באה לכפר ולתקן התנהגות של עקשנות וחוצפה, כדי להזכיר לנו להיות טובים ועדינים יותר.