יצא לכם פעם לבנות אוהל בטבע ולחשוש שרוח חזקה תעיף אותו? כשבני ישראל בנו את המשכן במדבר, הם היו צריכים לדאוג שהוא יעמוד יציב וחזק מול מזג האוויר. לכן, חוץ מכלי הקודש המפוארים, הם היו צריכים גם כלי עבודה. המילים לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ כוללות בתוכן את כל הכלים הפשוטים ששימשו לבנייה, לפירוק ולשמירה על המשכן, כמו פטישים, מסורים וסכינים. בניגוד לכלים הפנימיים שהיו עשויים מזהב, כלי העבודה האלה היו עשויים מנחושת.
חלק חשוב מאותם כלים מוזכר במילים וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר. היתדות היו מעין מסמרים גדולים מנחושת. סביב המשכן והחצר היו יריעות בד ענקיות, ואם הייתה נושבת סופה במדבר, הבדים היו יכולים להתנפח כמו מפרש של אונייה ולהעיף את הכל. כדי למנוע זאת, קשרו את היתדות בחבלים לקצוות הבד ותקעו אותן עמוק באדמה. חוץ מהגנה מפני הרוח, היתדות מתחו את היריעות הכבדות כדי שלא ישקעו פנימה ויקטינו את המקום המרווח בתוך המשכן.