יצא לכם פעם לחשוב איך בני ישראל סחבו את כל הכלים הכבדים של המשכן כשהם הלכו במדבר ארוך כל כך? ה׳ ציווה להכין בַדִּים, שזה בעצם מוטות ארוכים שבעזרתם אפשר לשאת את מזבח הנחושת ממקום למקום. המוטות האלו היו עשויים מעֲצֵי שִׁטִּים ומצופים בנחושת.
המזבח מסמל את התפילה ואת עבודת ה׳ שלנו. המוטות האלו נועדו להראות לנו שכמו שאפשר לקחת את המזבח לכל מקום, כך גם כוח התפילה תמיד הולך איתנו. גם אם הדרך שבה אנחנו עובדים את ה׳ משתנה קצת במשך השנים, הכוח הזה תמיד נמצא איתנו.
אבל למה בחרו דווקא בעֲצֵי שִׁטִּים מכל העצים שבעולם? מסתתר כאן סוד היסטורי מרגש. יעקב אבינו ידע מראש שיום אחד בני ישראל יצטרכו לבנות את המשכן. לכן, כשהוא ירד למצרים, הוא הביא איתו את העצים האלו ונטע אותם שם, כדי שבני ישראל יוכלו לקחת אותם כשיצאו לחופשי. העצים האלו הגיעו במקור ממקום שנקרא נחל שטים, מקום שבו אנשים בעבר התנהגו בצורה לא טובה. המטרה הייתה לקחת משהו שהיה קשור למעשים לא טובים, ולהפוך אותו למשהו קדוש שמביא כפרה וריפוי לעם ישראל.
ויש עוד הפתעה קטנה שמסתתרת בשם של העץ. המילה שִׁטִּים מזכירה את המילה לשוט. העצים האלו היו עצומים וכבדים מאוד, ובני ישראל פשוט לא יכלו לסחוב אותם בעצמם. כשהם יצאו ממצרים, קרה נס מיוחד והעצים הכבדים שטו על פני המים לגמרי בעצמם.