יצא לכם פעם לעמוד בפתח של מקום חשוב מאוד ולהרגיש איך הלב שלכם פועם קצת יותר חזק? כשבני ישראל רצו להיכנס אל החצר של המשכן, הם עברו מהעולם הרגיל בחוץ אל מקום קדוש. במקום להציב שם שער עם דלתות כבדות, הכניסה הייתה מורכבת ממָסָךְ, שהוא בעצם וילון מפואר מאוד שאפשר לגלול או להזיז הצידה כדי להיכנס.
הווילון הזה לא היה סתם בד פשוט. הוא היה עשוי מחוטים בצבעים מיוחדים ויקרים כמו תכלת, ארגמן ותולעת שני, וגם משֵׁשׁ, שהוא בעצם פשתן. הווילון היה עשוי במַעֲשֵׂה רֹקֵם, כלומר עם רקמה יפהפייה. למה היה חשוב להשקיע כל כך בווילון של הכניסה? הצבעים והיופי שלו נועדו להזכיר למי שנכנס את כיסא הכבוד של ה'. ככה, כבר בצעדים הראשונים פנימה ועוד לפני שמגיעים לעומק המקדש, האדם מבין שהוא נכנס למקום קדוש ומתחיל להכין את עצמו.
כדי להחזיק את הווילון המרשים הזה, היו לו עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה. ארבעת העמודים האלו עמדו בדיוק באמצע הצד המזרחי של החצר, והם התחברו בצורה חכמה ומושלמת לעמודים של שאר המחיצות מסביב. כך נוצר קו ישר ואחיד שהקיף את כל החצר בצורה מסודרת ויפה.