הַמִּזְבֵּחַ החיצון, שנועד ללוות את בני ישראל במסעותיהם, נבנה כמסגרת חלולה וניידת של עֲצֵי שִׁטִּים שמולאה באדמה ובאבנים בכל חניה, וכך האש שבערה עליו לא שרפה אותו. מידותיו היו חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, כלומר שעליו להיות רָבּוּעַ בעל אורך ורוחב שווים לחלוטין, דרישה המעכבת את כשרותו גם לדורות. באשר לגובהו, המילים וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ מתפרשות כפשוטן כגובה התואם לקומת אדם ממוצע המאפשר עבודה נוחה, או לפי רוב הפרשנים כמידת החלק העליון והזקוף בלבד, בעוד גובהו הכולל הגיע לעשר אמות.
שמות, פרק כ״ז, פסוק א׳
פרשת תרומה
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.