שמות, פרק ל״ח, פסוק כ״ו

מס החובה לבניית המשכן נגבה בשיעור של בֶּקַע, משקל קבוע או מטבע שנחצה לשניים שערכו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וניתן לַגֻּלְגֹּלֶת באופן אישי על ידי כל אדם. חובה זו הוטלה על כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, כלומר הגברים שעברו לפני עורכי המפקד הצבאי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, ולא כללה את שבט לוי שלא חטא בעגל ולא נזקק לכפרה זו. סך התורמים הגיע לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, נתון שזהה למפקד מאוחר יותר ומוסבר כנס, כשימוש בנתון הרשמי המוכר או כמספר סמלי המייצג את כלל העם. מכיוון שמדובר בכספי מיסים, התורה מוסרת דין וחשבון מדויק על הכסף שהצטבר למאה כיכרות ועוד אלף ושבע מאות שבעים וחמישה שקלים במידות כפולות של קודש, וזאת כדי להבטיח שקיפות מלאה ולמנוע חשדות מצד העם.