שמות, פרק ל״ח, פסוק ט׳

הפעולה של וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָצֵר מתייחסת ליצירת העמודים והווילונות התוחמים את החלל הריק, ובכך נוצר גבול פיזי ורוחני המבדיל בין המרחב המקודש לעולם החול. התיאור פותח בצידו הדרומי, לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה, משום שזהו הצד הנמצא לימינו של הנכנס לחצר והוא נחשב במסורות קדומות לנקודת ההתחלה של רוחות השמים. גבולות אלו הורכבו מווילונות, הם קַלְעֵי הֶחָצֵר, העשויים מפשתן קלוע הנקרא שֵׁשׁ מָשְׁזָר, באורך של מֵאָה בָּאַמָּה, שהם כחמישים עד שישים מטרים. התורה מפרטת את מידותיה של כל פאה בנפרד תוך שינויים סגנוניים קלים, כדי ללמד שכל צד דרש כוונה מיוחדת ועשייה ייעודית. עצם העיסוק בפרטי בנייה אלו נושא ערך רוחני השקול להקרבת הקרבנות ומהווה סגולה להשבת השכינה.