יחזקאל, פרק י״א, פסוק ט״ז

בניגוד לתפיסת יושבי ירושלים כי הריחוק מהארץ מעיד על ניתוק מהשגחת ה', מובהר כי הקשר עם העם לא נותק בגלות אלא רק שינה את אופיו. אף על פי שהגלות הלכה והחמירה, תחילה כאשר הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם ולאחר מכן בשלב הקשה יותר בו הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת ופיזר אותם למקומות נידחים אף יותר, ה' ממשיך להשגיח עליהם ולשמוע את תפילתם. ההבטחה וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט מלמדת כי בתי הכנסת ובתי המדרש ישמשו כמקדש קטן וכתחליף משני למקדש בירושלים. אולם, בעוד שבמקדש הגדול התגלתה השכינה בגלוי ובניסים, במקדש המעט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם ההשגחה פועלת באופן סמוי כדי לשמור על קהילות הפזורה הדבקות בו ולהצילן מאויביהן.