לאחר סדרת המראות שחווה בירושלים, רוח הנבואה לוקחת ונושאת את הנביא, וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי, ומשיבה אותו, וַתְּבִאֵנִי כַשְׂדִּימָה, אל ארץ בבל, חזרה אֶל־הַגּוֹלָה. מכיוון שהנביא כבר שהה בבבל פיזית, החוויה כולה התרחשה בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ אֱלֹהִים, כמסע תודעתי אל מקומו הטבעי. לבסוף מראה הנבואה מסתלק ועוזב את הנביא, וַיַּעַל מֵעָלַי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי. הסתלקות זו של הרוח אינה רק סיום החיזיון, אלא הרגע שבו ניתן לנביא האישור לפתוח את פיו ולספר לעם את כל מה שראה.
יחזקאל, פרק י״א, פסוק כ״ד
וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.