הנביא עובר כעת לפרש במפורש את המשל שהוצג קודם לכן, ומתאר את ההשלכות הקטלניות של תחושת הביטחון המזויפת של מנהיגי העם. בעקבות מחשבתם השגויה כי לא יגלו מן העיר, הם הוסיפו לעשות רע ללא מעצורים [רד"ק, מצודת דוד].
מנהיגים אלו לא בחלו באמצעים פסולים כדי להשיג את מטרותיהם, ודאגו להיפטר באלימות מכל מי שעמד בדרכם [ביאור שטיינזלץ]. באופן ספציפי, הם נלחמו והרגו את אותם תושבים שביקשו להשלים עם נבוכדנצר ולהיכנע לו [מלבי"ם].
הפסוק מבחין בין הרציחות הגלויות לנסתרות. המילה חוּצֹתֶיהָ מתארת את המקומות הצרים והנסתרים שמאחורי הבתים, בניגוד לרחובות הרחבים והפתוחים. המנהיגים מילאו מקומות אלו בחללים, שכן שם יכלו לרצוח את מתנגדיהם בצנעה הרחק מעין רואה [מלבי"ם].
מבחינה דקדוקית ומסורת הנוסח, האות ב' במילה הִרְבֵּיתֶם מנוקדת בצירה ולא בחיריק. כמו כן, לגבי המילה וּמִלֵּאתֶם הייתה קיימת מסורת בבלית עתיקה שהוסיפה את האות י' (ומלאתים), אך המסורת המקובלת שעל פיה אנו נוהגים היא המסורת הארץ ישראלית, לפיה המילה נכתבת ללא האות י' [מנחת שי].