החזרה מן הגלות אל ארץ ישראל מלווה בתהליך עמוק של טיהור רוחני ומעשי. השבים ארצה נדרשים לנקות את הארץ מכל המעשים הפסולים והטומאה שהשתרשו בה, ולהשיב לה את קדושתה.
ההבטחה וּבָאוּ שָׁמָּה מתייחסת לשיבת גולי ישראל מן התפוצות אל הארץ [ביאור שטיינזלץ]. עם חזרתם, וְהֵסִירוּ מתוכה את כל המעשים הרעים הנעשים בה, כך שלא ייעשו בה עוד לעולם [מצודת דוד]. המילה שִׁקּוּצֶיהָ מבטאת עניינים של תיעוב ומיאוס [מצודת ציון].
באשר למהותם של אותם שקצים ותועבות וזמן הסרתם, מציגים הפרשנים שתי זוויות מבט שונות. מחד גיסא, יש המפרשים כי מדובר בעבודה זרה ובפסילים שהציבו הגויים בארץ ישראל בעת ששלטו בה והשחיתו אותה טרם הגאולה [רד"ק]. מאידך גיסא, ישנה גישה היסטורית-רוחנית המחלקת את הפסוק לשתי תקופות גאולה שונות: הסרת שִׁקּוּצֶיהָ התרחשה כבר בימי תחילת הבית השני, כאשר אנשי כנסת הגדולה הצליחו לבטל את יצר העבודה הזרה מישראל. לעומת זאת, הבטחת הפסוק להסיר אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מכוונת לגאולה העתידית לבוא, שבה יבוטל לחלוטין גם יצר העריות ושאר התועבות [מלבי"ם].