הבטחה נבואית זו טומנת בחובה תהליך עמוק של ריפוי ושינוי פנימי בנפש האדם. במקום מאבק רוחני ואטימות רגשית, מובטח עידן של אחדות פנימית, שבו הרצון וההכרה יפעלו בהרמוניה מוחלטת לקבלת ההדרכה האלוהית.
ההבטחה פותחת בהענקת לֵב אֶחָד. מצב זה משקף תודעה שלמה ובלתי מחולקת. הלב לא יהיה עוד מסופק או נתון להתלבטויות, אלא יאמין בה' באמונה שלמה וייוחד לו לבדו, ללא פנייה לתועבות [מצודת דוד, רד"ק]. מעבר לכך, מדובר בסיום המלחמה הפנימית בנפש; במקום שני מנהיגים המושכים לכיוונים מנוגדים, היצר הטוב והיצר הרע, כוח הרצון יתעורר אך ורק אל הטוב, בהתאמה לעצת השכל והבינה [מלבי"ם]. יש לשים לב כי הכתוב מדגיש שיינתן לב "אחד" ולא לב "חדש" [מנחת שי].
לצד הלב, תוענק גם וְרוּחַ חֲדָשָׁה. רוח זו מבטאת רצון חדש ללכת בחוקי ה' [מצודת דוד]. מבחינה נפשית, הרוח החדשה תפסיק להעלות אל הלב מחשבות של קנאה, גאווה ותאווה, ותייצר רק ציורים פנימיים של ענווה, קדושה ויראת חטא [מלבי"ם]. בעוד שעל פי נוסחת הפסוק שלפנינו נכתב בְּקִרְבְּכֶם בלשון נוכח, ישנה מסורת קריאה מדויקת יותר, התואמת את ההקשר התחבירי של הפסוקים הסמוכים, הגורסת "בקרבם" בלשון נסתר [מנחת שי].
השלב הבא בתיקון הוא עקירת לֵב הָאֶבֶן מתוך גופם הפיזי, כלומר מִבְּשָׂרָם [מצודת דוד]. לב האבן מסמל אטימות רגשית ורוחנית. זהו לב קשה שאינו מסוגל להרגיש [ביאור שטיינזלץ], מסרב לקבל תוכחות ומוסר [רד"ק], וקשה לחרוט עליו רשמים אלוהיים [מלבי"ם].
במקומו יינתן לֵב בָּשָׂר. הפרשנים מסכימים כי הבשר מסמל רכות. זהו לב כנוע, נוח ורך [רש"י, מצודת דוד], המסוגל להרגיש [ביאור שטיינזלץ] ופתוח לקבל דברי מוסר [רד"ק]. הלב הרך משול לחומר המוכן לקבל עליו את מכתב האלוהים ורשמים של קדושה. הכנה נפשית זו תסיר את המניעות של היצר הרע, תאפשר לעם ללכת בדרך ה', ותוביל בסופו של דבר להשראת השכינה בתוכם [מלבי"ם].