לאחר מסע נבואי מטלטל, הנביא חותם את חזיונו ומעביר את המסרים האלוהיים שקיבל אל הקהילה הגולה בבבל.
הנביא פונה אֶל הַגּוֹלָה. פנייה זו נועדה בראש ובראשונה כדי לנחם את הגולים, להבטיח להם שהשכינה שוהה עמם גם בגלותם, ולטעת בהם את התקווה שעוד ישובו לארצם [מלבי"ם]. עם זאת, יש לפנייה גם מטרה מעשית: הנביא משמיע את הדברים באוזני אנשי הגולה כדי שהם, בתורם, יעבירו את המסרים הללו לקרוביהם שעדיין מתגוררים בירושלים [מצודת דוד].
התוכן שהנביא מעביר כולל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר הֶרְאָנִי. מדובר בכלל המראות והנבואות שהתגלו לו, ובפרט אלו מהשנה השישית לגלות, אז הובא לירושלים במראה הנבואה [מצודת דוד]. הוא משתף אותם בכל מה שראה ושמע בירושלים אודות משפט העיר ועתיד העם, בין אם יחיו בארץ ובין אם מחוצה לה [ביאור שטיינזלץ]. מסירת הדברים מקיפה את כל רצף האירועים והמעשים הסמליים שחווה וביצע עד כה: החל מפרשת המגילה, דרך ישיבתו בתל אביב, יציאתו לבקעה, המעשים הסמליים עם הלבנה, השכיבה על הצד, העבותות, החיטים והשעורים, החרב החדה, דברי התוכחה, ועד למסעו החזיוני לירושלים ושובו לבבל [רד"ק].