מנהיגי ירושלים טיפחו אשליה כי הם מוגנים בתוך חומות העיר ויישארו בה עד יום מותם, אך הנבואה מנפצת תפיסה זו ומבהירה את המציאות המרה המצפה להם.
כאשר נאמר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ, הכוונה היא שהם לא יישארו בעיר כפי שקיוו [רד"ק]. יתרה מכך, אין מדובר בבריחה מוצלחת למקום מבטחים על פי בחירתם. אף על פי שינסו להימלט מן העיר באישון לילה, יציאתם זו תוביל רק ללכידתם [מלבי"ם]. לאחר שיוצאו מהעיר, יתקיים בהם וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים, כלומר הם יימסרו לידיהם של עמים נוכרים ועובדי אלילים [מצודת ציון]. מאורע זה התגשם בפועל כאשר המלך צדקיהו ניסה לברוח ונלכד בערבות יריחו [מלבי"ם].
בסופו של תהליך זה, יתקיים וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים. ה' יעשה בהם משפט של עונש וגמול על מעשיהם [מצודת ציון], כפי שאכן אירע היסטורית כאשר נחרצו ובוצעו נגדם משפטים קשים לאחר תפיסתם [מלבי"ם].