הנבואה מציגה את האירוניה הטרגית שבהתנהלות העם, אשר ניסה להימלט מן הסכנה באמצעים פוליטיים אך יפגוש אותה פנים אל פנים. המילים חֶרֶב יְרֵאתֶם מתייחסות לפחדם של יושבי ירושלים מפני חרבו של מלך בבל [מצודת דוד, רד"ק]. מתוך חרדה זו, הם פנו לבקש עזרה צבאית ממלך מצרים, כפי שעשה צדקיהו המלך כשמרד ושלח מלאכים למצרים כדי להשיג סוסים וצבא רב [רש"י, רד"ק].
עם זאת, הקביעה וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם מבהירה כי ה' יביא עליהם בסופו של דבר את אותה חרב ממש שממנה פחדו, חרב בבל [מצודת דוד, רד"ק]. הברית עם מלך מצרים לא תועיל ולא תציל אותם מן הפורענות [רד"ק], ואף העיר עצמה לא תשמש עבורם כמגן וכחומת מחסה מפני חרב האויב [מלבי"ם].