ה' מגלה לנביא את שורש השחיתות בירושלים. בהמשך למראות הקודמים שבהם נראה העם ממלא את הארץ בחמס, מופנית כעת האצבע המאשימה כלפי ההנהגה. שרי העם וחשובי העיר נחשפים כמי שמייצגים את יסודות הרוע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שמדובר בגדולי העיר, כל החלטותיה של העיר תלויות בהם, והן מוכוונות לרעה [רד"ק].
הפרשנים עומדים על ההבחנה המדויקת שבין שני שלבי החטא המתוארים בפסוק. תחילה מוזכרים הַחֹשְׁבִים אָוֶן, תיאור המתייחס לשלב המחשבה הפנימית, שבו מתכננים את הפשע בלב. לאחר מכן מופיעים וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת־רָע, שלב המתאר את המעבר מהמחשבה אל הפועל. העצה היא ההסכמה המעשית כיצד לבצע את המזימה. בעוד שהמילה "אוון" מתאימה לשלב התכנון הרעיוני, המונח "רע" משמש לתיאור הפעולה הממשית והביצוע בשטח [מלבי"ם].