קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך בטוחים בעצמכם, עד שחשבתם ששום דבר רע לא יכול לקרות, ובסוף עשיתם טעות גדולה? זה בדיוק מה שקרה למנהיגים של העם בתקופת הנביא. הם היו בטוחים שהם לעולם לא יגורשו מהעיר שלהם. בגלל הביטחון השגוי הזה, הם הרשו לעצמם לעשות דברים רעים בלי שום גבול. הם רצו להשיג את המטרות שלהם בכל מחיר, ולכן פגעו קשות בכל מי שניסה לעצור אותם או חשב אחרת מהם, ובמיוחד באנשים שביקשו לעשות שלום עם המלך נבוכדנצר.
הנביא מסביר שהמנהיגים ניסו להסתיר את המעשים הקשים שלהם. כשהוא משתמש במילה חוּצֹתֶיהָ, הוא לא מתכוון לרחובות גדולים ופתוחים שבהם כולם רואים הכל. הוא מתכוון למקומות צרים ונסתרים, ממש מאחורי הבתים. שם, הרחק מהעיניים של כולם, הם יכלו לפגוע באנשים שהתנגדו להם בסתר ובלי שאף אחד ירגיש.