יחזקאל, פרק ל״א, פסוק ט״ז

נפילתו של מלך אדיר מעוררת חרדה עולמית, כאשר ה' מעיד כי מעצם שמיעת מִקּוֹל מַפַּלְתּוֹ הוא גרם לאומות לרעוד מאימה שמא יקרה להן אסון דומה, ובכך הִרְעַשְׁתִּי גוֹיִם. זעזוע זה מתרחש בְּהוֹרִדִי אֹתוֹ שְׁאוֹלָה אֶת יוֹרְדֵי בוֹר, כאשר המלך מורד אל הקבר יחד עם שאר המתים. מנגד, בעולם המתים התגובה הפוכה, ושם וַיִּנָּחֲמוּ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית, שכן שוכני הקבר שואבים נחמה מכך שגם השליט החזק נלקה והפך חלש כמותם. אותם מלכים ושרים שכבר מתו מתוארים בדימויים מעולם הצומח ככָּל עֲצֵי עֵדֶן וכן מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן, ונמשלים לעצים מושקים היטב, כָּל שֹׁתֵי מָיִם, סמל למנהיגים שזכו לשפע ולהצלחה או לבעלי בריתו של המלך שירדו עמו יחד לאבדון.