יחזקאל, פרק ל״א, פסוק ד׳

עוצמתה של אימפריית אשור נמשלת לעץ ארז שצמח לממדים עצומים בזכות מקורות מים בלתי פוסקים. שפע מַיִם היורד ממעל ומי תְּהוֹם העולים מתחת גִּדְּלוּהוּ וכן רֹמְמָתְהוּ והגביהו אותו, כסמל להצלחה הרציפה שזכתה לה המלכות, בין אם כגמול על פרישתה ממרד מגדל בבל ובין אם בזכות תשובת אנשי נינוה. התהום הזרימה אֶת־נַהֲרֹתֶיהָ כך שהשטף העצום הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ של הארז בלבד, דבר המייצג את העושר שהגיע ישירות למלך אשור. לעומת זאת, וְאֶת־תְּעָלֹתֶיהָ, כלומר פלגי מים קטנים ואמות צרות, היא שִׁלְחָה אֶל כׇּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה, הם שאר אומות העולם שניזונו רק ממעט הטובה שנותרה והיו כאין וכאפס לעומת אשור.