דימוי של עץ ארז אדיר וחובק כול משמש כאן כאלגוריה עמוקה לעוצמה אימפריאלית מוחלטת. העץ מספק מחסה, ביטחון ומקום מגורים לכל צורות החיים, ובכך משקף ממלכה כבירה הפורסת את חסותה על העולם כולו.
הפרשנים מסכימים כי התיבה בִּסְעַפֹּתָיו מתארת את ענפיו של העץ, והמילה קִנְּנוּ נגזרת ממילת השורש קן, המציינת את מקום המדור והמחסה של העופות. באשר לתיבה פֹּארֹתָיו (אשר נכתבת באות אל"ף הקודמת לרי"ש [רד"ק]), קיימת הבחנה מעניינת בין חלקי העץ השונים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאלו הם הענפים התחתונים, הסמוכים יותר לארץ, אשר יוצרים מרחב מכוסה ומוגן שתחתיו חיות השדה יכולות ללדת בבטחה [מצודת דוד, אברבנאל]. גישה ממוקדת יותר מבחינה בין העופות לחיות: העופות בונים את קינם בענפים האמצעיים המתפשטים למרחוק, בעוד החיות ממליטות קרוב יותר לגזע העץ, במקום שבו הצל סמיך ומרוכז יותר [מלבי"ם].
ברובד הנמשל, העץ מסמל את מלך אשור, אשר שפע השפעתו וגודל ממשלתו התפשטו לארצות רחוקות, עד שכל העמים פרשו בצלו ומצאו תחתיו חסות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שלמות הממשלה הזו הייתה כה מוחלטת, עד שהיא מתוארת כאילו אפילו עופות השמים וחיות הארץ נכנעו למרותו, וקל וחומר בני האדם [אברבנאל]. תרגום יונתן מרחיב את המשל לתחום הצבאי והמדיני, ומסביר כי מלך אשור כבש בעזרת צבאותיו ערים חזקות, שעבד תחת שלטונו את כל מדינות הארץ, והושיב בצל מלכותו אומות רבות [רד"ק, אברבנאל].
יש המעמיקים את סמליות בעלי החיים בפסוק: חיות השדה מייצגות את המלכים התקיפים והחזקים, אשר מצאו מחסה וביטחון בעושרו ובכבודו של מלך אשור, ואילו עוף השמים מסמל את אומות המסחר ויושבי האיים, אשר שטו במהירות כעופות כדי להביא את סחורותיהם אל הממלכה ולמצוא בה קן כלכלי [מלבי"ם].
לבסוף, באשר למילה יֵשְׁבוּ, מסורת הקריאה המדויקת קובעת כי האות יו"ד מנוקדת בצרי, בהתאם לאחת מעשרים הפעמים שבהן מופיעה צורה זו במקרא, אף על פי שהיו כתבי יד עתיקים שהציעו ניקוד שונה [מנחת שי].