הנבואה מעבירה מסר אלוהי המופנה אל אימפריית אשור, המדומה לעץ ארז אדיר. ה' פונה אל מלך אשור ומפרט את ההשלכות של עוצמתה העצומה של האימפריה, התרחבותה על חשבון עמים אחרים והגאווה שהשתלטה עליה [ביאור שטיינזלץ]. פנייה זו באה גם כמענה לקנאתם של שאר "עצי עדן" שהוזכרו קודם לכן [מלבי"ם].
ההכרזה יַעַן אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה מכוונת ישירות למלך אשור [רש"י, מצודת דוד], כאשר ה"גובה" מסמל את כוחו, גבורתו ועוצמתו הצבאית של המלך [מלבי"ם]. המשך התיאור, וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל־בֵּין עֲבוֹתִים, מתאר כיצד הענף העליון ביותר של העץ השתלב בין הענפים הקלועים והסבוכים. ציור פיוטי זה מבטא פאר והדר, ומשמעותו היא שמלך אשור התנשא ועלה במעמדו על פני כל שאר המלכים [מלבי"ם, מצודת דוד].
כתוצאה מגדוּלה זו, וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ. מלך אשור התגאה מאוד בשל מעמדו הרם, וטעה לחשוב שכוחו נובע מעצמו ושהוא זה שהביא את עצמו לפסגה בכוח ידו [מלבי"ם, מצודת דוד]. התרברבות זו בכוח צבאי עצום משתקפת היטב גם מבחינה היסטורית בנאומיו של רבשקה, שליחו של סנחריב מלך אשור, אשר התפאר בכיבושיה הנרחבים של האימפריה [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, ניתן להבחין במעבר חד בפסוק: תחילתו בפנייה ישירה לנוכח (גָּבַהְתָּ), והמשכו בדיבור על נסתר בגוף שלישי (וַיִּתֵּן, וְרָם). תופעה זו מוסברת כדרך התבטאות מקובלת במקרא, שבה הכתוב משלב פנייה לנוכח ולשלא-לנוכח באותו משפט ממש [רד"ק].